המאמר עוסק בשילובם של כללי האחריות היחסית במצבים של סיבתיות עמומה, תוך התייחסות לשני כלים משפטיים הנוהגים כיום במשפט הישראלי – חריג ההטיה הנשנית והדוקטרינה של אובדן סיכויי החלמה. טענתנו היא כי יישומם של כללים אלו במשטרי אחריות שונים לא רק שאינו מחייב אחידות, אלא שתחולתם האחידה במצבים שונים עלולה לגרום לעיוות תמריצים לא רצוי. המאמר מראה כי טענות המושמעות באשר לכך שחריג ההטיה הנשנית פּוּתח במטרה לספק חריג כללי ואחיד לכלל מאזן ההסתברויות, שעיקרו מעבר לכללי אחריות יחסית, עלולות לפספס את הדקויות הכרוכות בהתאמת הפתרונות הנכונים למשטרי האחריות השונים, ולהוביל, בין היתר, לכך שלצדדים הרלוונטיים לפעילות לא יהיה תמריץ לנקוט אמצעי זהירות יעילים. אנו טוענים במאמר כי בעוד הרחבת ההסדרים באשר לאחריות יחסית והקלה בכללי הסיבתיות במצבים של אחריות מוחלטת, ללא תחימת גבולות, עלולים להיתפס כבעייתיים, הרחבת תחולתם בהקשר של עוולות הכוונה רצויה ואולי אף מתבקשת. זאת, בין היתר, לנוכח אופיין השונה של עוולות אלו ולאור הרצון לקדם שיקולים של צדק והרתעה בין הצדדים המעורבים. אגב כך המאמר מציע מעבר למודל חדש של בחינת הסיבתיות העובדתית – מגישה של בחינה זהה בכלל המקרים לבחינה שונה בהקשרים שונים אשר מותאמת למטרות דיני הנזיקין שברצון החברה לקדמן. ייתכן שמעבר כזה עלול להיתפס כצעד חדשני ורדיקלי, אך טענתנו היא שהדים לו כבר נמצאים בפסיקה הרווחת בישראל, במסגרת דוקטרינות משפטיות אחדות הבאות להתגבר על כשלי הסיבתיות העובדתית במסגרת מצבים של סיבתיות עמומה.
טל אלמקיס היא בוגרת תואר ראשון במשפטים (LL.B.), תואר שני במשפטים (LL.M.) ותואר שני בממשל (M.A.), בית ספר הארי רדיזנר למשפטים ובית ספר לאודר לממשל, אוניברסיטת רייכמן.
פרופ' אסף יעקב הוא פרופסור חבר בבית ספר הארי רדזינר למשפטים, אוניברסיטת רייכמן.
Exploring Causation Doctrines in Israeli Supreme Court Decisions: A Critical Analysis | Tal Elmakiess & Assaf Jacob
The article delves into the expansion of causation doctrines within the context of Israeli Supreme Court decisions. Specifically, it focuses on two contentious causal doctrines: Loss of Chance and Recurring Bias. By examining their application in various landmark cases, the article challenges the notion that these doctrines should be uniformly applied across diverse legal fields and liability regimes. Rather than advocating for a blanket approach, the article highlights the intricacies inherent in different liability regimes. Applying these doctrines universally—without considering these nuances—risks overlooking essential distinctions and potentially distorting the incentives for involved parties. The article argues for a measured approach. While expanding these doctrines to absolute or strict liability situations should be approached cautiously, their application to intentional torts can afford more flexibility. Striking this balance ensures not only efficiency and optimal deterrence but also takes into account justice considerations. The article also provocatively questions whether the prevailing idea of an objectively uniform application of the cause-in-fact requirement across various legal domains and liability regimes needs reevaluation. It suggests that perhaps context-specific adaptations are necessary to better align with the unique circumstances in which these doctrines operate. In sum, this thought-provoking exploration sheds light on the evolving landscape of causation doctrines, urging legal scholars and practitioners to consider both the forest and the trees.
אתר משפט ועסקים 