פזיזות כלפי התוצאה בדיני עונשין | יצחק קוגלר (כרך כט)

מטרתו של מאמר זה היא להוות מורה נבוכים לסוגיית הפזיזות כלפי התוצאה, אשר טרם זכתה בכתיבה ממצה ומקיפה. לאחר דיון מבואי בנושא היסוד הנפשי בכללותו, המאמר מתמקד בנושא של מחשבה פלילית ביחס לתוצאות שבהגדרת העברה. ביחס למחשבה הפלילית מוסבר כיצד ברוב עברות התוצאה שבהן נדרשת מחשבה פלילית לצורך הרשעה מספיקה קלות דעת במישור הרצוני, תוך התייחסות לשיקולים של הרתעה ואשמה. שאלת האשמה הקיימת במצב של פזיזות כלפי התוצאה מוצגת באופן מובחן, ומוסבר כי אפילו קיימת קלות דעת בלבד, עדיין העושה בחר לסכן את האינטרס המוגן ולכן הוא אשם. נוסף על כך נטען כי די בכך שהעושה צפה את האפשרות שהתוצאה תיגרם, אף אם בדרגת הסתברות נמוכה מאוד, לקיים מצב של פזיזות כלפי התוצאה. עוד מוסבר כי הדרישה של פזיזות כלפי התוצאה טומנת בחובה דרישה שהעושה יִצפּה את האפשרות שמעשהו יגרום להתרחשות התוצאה. במאמר נטען כי הדיון בצפיית התהליך של גרימת התוצאה צריך להיעשות במסגרת היסוד העובדתי תחת הנושא של "קשר סיבתי משפטי", ולא במסגרת היסוד הנפשי של העברה.

חלקו האחרון של המאמר מעניק בחינה ייחודית לנושא של סיכון סביר. ההיתר ליטול סיכון סביר חל גם במקרים שבהם אדם נתקל בסיכון קונקרטי שמפתיע אותו. אולם, למרות ההתייחסות בספרות לדוקטרינת הסיכון הסביר כעוסקת בשקלול התועלת אל מול הנזק, הטענה במאמר היא כי קיימים שיקולים נוספים שרצוי להביאם בחשבון. לפיכך יש לקבוע כי כל נטילת סיכון שהחברה סבורה כי מבחינה מוסרית יש לעודדה או להתירה היא נטילת סיכון סבירה או מוצדקת. בסיום המאמר מוצגת בעיית העמימות והרטרואקטיביות שבמושג "סיכון סביר", ונטען כי הדין אינו מספק הדרכה ברורה בנוגע לשאלה אם המעשה שאדם עומד לעשות הוא בבחינת סיכון סביר או לא. אולם, למרות עמימותה של הדוקטרינה, היא מוכרת בכל העולם בשל העובדה שאין לה תחליף. בנושא זה נראה כי בעיית העמימות נפתרת כאשר המחוקק קובע סטנדרט התנהגות ביחס לפעילות מסוימת. אולם בהקשרים קונקרטיים רבים, שבהם לא תיתכן חקיקה שתקבע את הסטנדרט הנכון, העמימות והרטרואקטיביות נותרות על כנן.

לקריאת המאמר המלא [PDF]

ד"ר יצחק קוגלר הוא מרצה בכיר בגמלאות, מופקד על הקתדרה למשפט פלילי ע"ש איבן ק' ראנד, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים.

אזכור המאמר: יצחק קוגלר "פזיזות כלפי התוצאה בדיני עונשין" משפט ועסקים כט 229 (2024).


Recklessness as to Results in Criminal Law | Itzhak Kugler (vol. 29)

The purpose of this article is to delve into the subject of recklessness as to results in criminal law. After an introduction that deals with the subject of the mental element in crime in general, the article focuses on recklessness as to results. Recklessness as to a result is defined in English and Israeli law as a state in which the actor foresees that his act may cause the result that is part of the actus reus of the offence, and he takes an unreasonable risk that the result will ensue from his act. In most offences, recklessness as to the result is sufficient for conviction, even where the actor hopes that the result will not ensue. This is explained in the article based on considerations of deterrence and moral blameworthiness. It is asserted that even in cases where the actor hopes that the result will not ensue, he nevertheless chooses to endanger the interest protected by the offence, and therefore a sufficient degree of blameworthiness is established.

The article deals more specifically with many related issues, and I will mention here only four of them: a) In order to establish recklessness, it is sufficient that the actor foresees that there is a small risk that the result will ensue. (Though when dealing with the issue of there being a "reasonable risk" in a specific case, the degree of probability that the result will ensue may sometimes be of significance). b) The "unreasonable risk" requirement is part of the actus reus – not of the mental element. c) When discussing whether the risk taken was reasonable, we should not limit the discussion to utilitarian considerations, but should also consider other moral considerations like the rights of the actor or the consent of the victim to put himself at risk. d) The concept of "reasonable risk" is vague and hence the (inevitable) use of it in criminal law is problematic and can sometimes even lead to "retroactive" convictions. This problem does not exist when the legislator determines an exact standard, such as the speed limit that applies when driving in an urban area.

Suggested Citation: Itzhak Kugler, Recklessness as to Results in Criminal Law, 29 Runi. L. & Bus. 229 (2024).

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים הוא כתב העת של בית ספר הארי רדזינר למשפטים, אוניברסיטת רייכמן
פוסט זה פורסם בקטגוריה כרך כט (2024), מהדורת הדפוס, קוגלר יצחק, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה