ארגונים מתאפיינים במאמץ מתמיד למיסוד (institutionalization) של יחסים אנושיים, טען פיליפ סלזניק באחד הטקסטים המכוננים בתחום הסוציולוגיה של הארגון. מעצם טבעם כמבנים שנועדו להשיג מטרות מוגדרות באמצעים רציונליים, המשיך סלזניק, ארגונים מקצים לבני אדם תפקידים ותחומי אחריות, שואפים למזער את תלותם באנשים מסוימים או בתכונותיהם הפרטיקולריות, ומעוניינים לפוגג את נטייתם של בני אדם לפעול מתוך נאמנות אישית או סנטימנטים. ברם, הוסיף סלזניק, כאשר אנו מתבוננים על ארגונים, אנו רואים שהם לעולם אינם מצליחים לאלף את הממדים הלא-רציונליים של התנהגותם של בני אדם בארגונים. נטייתם של בני אדם לנצל לרעה את כוחם הארגוני לצורך השאת רווח פרטי באופן שנוגד את מטרות הארגון מהווה מוקד בולט של אסדרה משפטית במדינה המודרנית. התיאוריה הסוציולוגית עוסקת אף היא בהתנהגותם של בני אדם בארגונים, אולם בניגוד לשיח המשפטי, מחקרים סוציולוגיים נוטים להתמקד בהגדרת ההתנהגות הארגונית השפירה ובאמצעים הדרושים לייעולה, וממעטים לעסוק בהתנהגות הבלתי-תקינה (misbehavior).

חמשת המאמרים שבחלק השני של כרך כא, שהם תוצאה של יום עיון שנערך במאי 2016 במרכז הבינתחומי הרצליה בנושא "ניצול לרעה של כוח ארגוני – מגמות במחקר ובאסדרה המשפטית", קוראים תיגר על המוקדים המסורתיים של העיסוק בארגונים הן בשיח המשפטי והן בשיח הסוציולוגי. מטרתם היא לשמש מעין "יריית פתיחה" לשיח על אודות הטיפול המשפטי בניצול לרעה של כוח ארגוני בישראל, תוך התמקדות בהיבטים פנים-ארגוניים אשר בדרך כלל אינם זוכים בתשומת לב משפטית.

לקריאת ההקדמה המלאה.

לקריאת כל מאמרי כרך כא.